על תחושתי מאירוע חיפוש הנעדר במאגר בית זית ב-27 למאי 2015.

אני שונא לכתוב על משימות חיפוש שהסתיימו בשליית נעדר שטבע למוות. ומכיוון שזה אופי המשימה אני שונא לכתוב על משימות אלו בכלל. זאת משימה שצריך לבצע! אין בה שום דבר הרואי ובטח שאין בה שום דבר נעים. יש משפחה כואבת ומחכה, יש חברים או בני משפחה עם תחושת אשמה, יש לחץ, חרדה ותקווה שנעלמת ככל שהדקות חולפות.

אז למה אני כותב בכל זאת?

1. כי ראיתי לא מעט כתבות בימים האחרונים שמלאות בדיסאינפורמציה, במידע חלקי ולא מדויק, בלקיחת קרדיט של אנשים לא רלוונטיים וחוסר אזכור של אנשים היו במרכז העשייה באירוע הטביעה בסכר זית ביום חמישי האחרון.
2. כי מספר פעמים בקשו ממני לספר מה שקרה ולתאר מה קורה באירוע מסוג זה.
3. כי באירועים מסוג זה אסור לשמור דברים בבטן ואני מרגיש צורך לדבר וזאת דרך טובה לעשות את זה.

הכותרת שבחרתי מהווה מבחינתי את המשמעות העיקרית של מענה לאירוע חיפוש וחילוץ מתחת למים. אין אדם אחד, אין פה מאמץ אחד, יש פה עבודת צוות, שכל אחד מהמשתתפים בה עושה את חלקו לא פחות ולא יותר מהאחר.

אבל בתחילת התיאור שלי אני רוצה לומר ולבקש בכל לשון של בקשה: אל תכנסו למים במקומות אסורים, די לאובדן חיים מיותר ונוראי זה. די.

עבורי האירוע התחיל בסדרת טלפונים שאני מקבל מחברי במד"א ירושלים, ביניהם אחראי כ"א דני רוטנברג והפאראמדיק שהיה במקום האירוע דוד דלפן, המדווחים לי שיש אירוע של טביעה בסכר בית זית והאם אני יכול לבוא. יחד עם הטלפונים הללו מגיע שיחה נוספות מידידתי עדי אליאס המשמשת כיום כמזכירת בית זית ועד לאחרונה הייתה מדריכת צלילה ומתנדבת ביחידת הצוללים של משטרת ישראל בצפון. עדי אומרת שהיא במקום ושואלת מה היא יכולה להתחיל לארגן לטובת תחילת החיפושים.

אני חייב להודות שהמחשבה הראשונה שעברה אצלי בראש היא "לא, לא שוב. אני שונא לצלול במים של מאגר בית זית. פברואר בשנה שעברה הספיק לי מעל הראש".

מאגר בית זית הוא אגם עונתי מלאכותי השוכן בתוואי נחל שורק סמוך למושב בית זית. הסכר והמאגר נבנו בשנות החמישים. לאחר חורף גשום המאגר מתמלא במים ולאט לאט מתייבש ככל שמתקדם הקיץ. הקרקעית במאגר היא בוצית ומלאה בצמחייה קוצנית מבחילה, שורטת ומציקה שנצמדת לכל דבר. אם לא די בכך, לא מעט שפכים מגיעים למאגר מיישובי הסביבה בתוואי הנחל עד הגעתו למאגר.

אחרי כעשר דקות אני כבר עומד ליד עדי על שפת המאגר ומקבל ממנה תדרוך ראשוני על הנתונים שהיא אספה לגבי ה-LSP (ר"ת של Last Seen Point), המרכיב המרכזי בכל פעולת חיפוש מתחת למים, על מנת להתחיל בביצוע סריקות יעילות ככל האפשר. בשלב זה במקום האירוע כבר נמצאים משטרת ישראל עם מפקדת תחנת הראל המדהימה אנה, דורון עדיקה מפקד יל"מ מכב"ה ירושלים, עמיתי ממד"א ומספר חברה של איחוד הצלה שאחד מהם יצא עם הקטנוע לפגוש אותי בדרך ולהוביל אותי למקום. חבריו של הנעדר מתפללים בסמוך למקום הטביעה.

שיחה מהירה עם עדי ומגיע אחד מחבריו של הנעדר לתחקור שלי כדי לנסות ולהבין טוב יותר איפה מתחילים. הנתונים שמתקבלים קצת מבולבלים ולא חד משמעיים (מה שמתאים לנסיבות קשות מסוג זה). אני מחליט על שיטת הסריקה וגבולות הגזרה בהתאם לנתונים האלו למרות שבבטן אני מרגיש כי הנתונים חסרים ומאד, אך הזמן אוזל וערב יורד. בחושך זה יהיה עוד יותר קשה.

בזמן שאני מדבר עם הבחור עדי כבר מכינה את ציוד הצלילה, החברה ממד"א ואיחוד מביאים מים לשתות וחברה מכיבוי שואלים איפה ארצה שהם יפרשו את התאורה כי הערב יורד ועד מעט יהיה חשוך ומכינים סירת גומי וצוותים להתחיל בסריקות על פני המים.

עדי ואני מתאמים את שיטת החיפוש. כאן עליי לעצור ולתת מעט הסברים:

בצלילה במים שחורים כמו במאגר בית זית לא ניתן לראות כלום ומכאן שגם לא ניתן להתמצא ולנווט. למעשה, לא יכולתי לקרוא אפילו את נתוני מחשב הצלילה למרות שקירבתי אותו קרוב למסכה ככל שיכולתי. כל החיפוש מתבסס על מישוש הקרקעית עם הידיים ולא חיפוש בעין. מכאן ששיטת החיפוש חייבת לתמוך בסוג כזה של פעילות. בשלב זה אין צוללים נוספים במקום ואנחנו מחליטים לעבוד בשיטת ה-TENDER, כלומר אני מחובר לחבל ומובל בתבנית סריקה על ידי עדי שנמצאת מעל המים , בכל פעם שאני מגיע לגבול הגזרה עדי מסמנת לי בסימוני חבל לשנות כיוון. למעשה עדי מנהלת את כל הפעולה בעוד שאני מהווה מעין רובוט שמקבל פקודות.

הקרקעית מגעילה כפי שזכרתי והקוצים הדוחים בכל מקום. מדי פעם עדי מסמנת לי לעלות להערכת מצב, ביצוע מספר תיקונים וחזרה לעבודה. באחת העליות אני מזהה את חיים אוטמזגין, מפקד יחידת הצוללים של זק"א ולידו ישראל ורועי, שני צוללים ביחידה שהדרכתי בקורס ERDI. מספיקים מספר סימני ידיים וברור לכולם שהם נותנים לי גיבוי ובמקביל מתחילים להכין צוותים וציוד כדי להיכנס לסריקה בשיטת מקבילים – שיטה שתאפשר עבודה יותר יסודית ועל פני שטח הרבה יותר גדול, אך מצריכה כוח אדם וציוד שבשלב הראשון לא היו במקום. וכעת עם הגעת יחידת הצוללים של זק"א יהיו מוכנים תוך שעה.

אחרי כ-40 דקות האוויר במיכל מתחיל להיגמר ואני עולה למעלה. החושך כבר ירד והאזור מואר בתאורה של כב"ה. לידי סירה עם מספר חברה מהיל"מ שבמקביל לסריקות על פני המים, משגיחים עליי כל הזמן. ברגע שאני יוצא מהמים, דורון קצין כב"ה ירושלים מביא מיכל נוסף ממכלי המנ"פ של הכיבוי, החברה ממד"א נותנים לי מים לשתות, עדי והחברה מזק"א מחליפים לי את המיכל ומארגנים את הציוד לכניסה חוזרת למים. שיחה קצרה עם אנה לתאום המשך הפעילות וחזרה לעבודה.

לפני החזרה למים ניגש אלי בחור מיחידת החילוץ עציון של המשטרה כדי לספר לי שהם ביצעו תחקור נוסף עם חברי הנעדר והם חושבים שהוא נימצא במקום שונה ממקום החיפוש. גם המשטרה וגם עדי תומכים בשינוי כיוון החיפוש. במקום לחפש מהחוף פנימה מחליטים לפתוח 50 מטר חבל ולחפש מפנים המאגר לכיוון החוף. כרגיל עדי מנהלת את החיפוש, החברה מהיל"מ מעבירים לי סטיק לייט לסמן את עצמי מתחת למים ושומרים עליי כל הזמן מתוך סירה במרחק 2 מטרים ממני.

5 דקות נוספות על הקרקעית הדוחה של המאגר, בעומק 5 מטרים ובטמפרטורה של 15 מעלות, ואני מרגיש את מה שחיפשתי. סימון חבל לעדי, עלייה למעלה, החברה מכב"ה מסייעים כל הזמן שהבחור לא ייפול לי מהידיים. בחוף זק"א, מד"א והמשטרה מארגנים את פעולת ההוצאה וניהול ההליך.

ביציאה מהמים כולם שם לסייע, לעזור להחליף בגדים ולהביא מים, לסחוב את הציוד לאוטו. לא מפסיקים לשאול איך עוד אפשר לעזור.

עוד אירוע ניגמר, עוד שעתיים קשות לי ועמיתיי אבל טראגיות ונוראיות למשפחה והחברים של הבחור שטבע. אני אחזור הביתה להתקלח ולהתנקות, לנקות את ציוד מהקוצים שנתפסו בכל מקום ואילו המשפחה מתחילה דרך שתלווה אותם מעכשיו ועד עולם. חיפוש נעדר מתחת למים, משימה מחורבנת אבל אי אפשר להמעיט בחשיבותה.

לסיכום כמה דברים שחייבים להיאמר:

• מאגר בית זית הוא לא ביצה וזה לא בוץ טובעני. זה מאגר מים מלוכלך ולא נעים אבל אף אחד לא טובע שם בבוץ! מי שטובע שם טובע במים כמו בבריכה וכמו בים עקב אובדן כוחות, עייפות, בלבול, מעבר מהיר מרדוד לעמוק, פאניקה ועוד סיבות שונות אבל בטח לא בוץ טובעני.
• לא כל מי שעבר קורס צלילה יכול לבצע צלילה כזו. להיפך, צריך לעבור הכשרה מתאימה ולעבוד בשיטות המתאימות, אחרת יש סכנה לאסון נוסף. גם מי שכן עבר את ההכשרה המתאימה חייב לצלול עם ציוד מתאים על מנת שיוכל בפועל לבצע את הצלילה הזו כנדרש בלי להפגע. לא פחות חשוב הוא עניין הביטוח. צלילה מסוג זה אינה בשום פנים ואופן צלילה ספורטיבית ולכן ביטוח צלילה סטנדרטי לא יכול להבטיח כיסוי ביטוחי לצלול.
• איתור נעדר מתחת למים במאגר כל כך גדול בלי שיש מקום ברור לחיפוש הוא פעולה מורכבת ותלויה במיומנות וגם לא מעט במזל. אך היא קודם כל תלויה בשיתוף פעולה ועבודה משולבת של כלל המעורבים בעשייה: עדי (שתפקדה באופן מדהים), כב"ה, יחידת הצוללים של זק"א, משטרת ישראל, החברה של יחידות החילוץ, חברי היקרים ממד"א והמתנדבים של איחוד הצלה, כל אחד ואחד בתחומו, בכישוריו ומשימותיו עשה את מה שיכול כדי למצוא את הנעדר.

צלילת חיפוש חילוץ והצלה היא לא One Man Show, הקרדיט מגיע לכולם כל גוף בתחומו, הכשרתו ומשימותיו.